חברים יקרים,
שבתי מניו יורק מכינוס השלוחים.
אולי כי התבגרתי, אולי כי אני כבר סבא, לא יודע, אבל הפעם באתי בנחת. לא רצתי, לא נשאתי הרצאות, לא טסתי באמצע לשום מקום. לנתי באותה דירה כל השבוע, פגשתי את בניי אבל גם חברים רבים, ורבים שאיני מכיר והם עוד לא חברים, הקשבתי למה שקורה, בחנתי הכל ממקום שקט. חוויתי משהו אחר מכל פעם.
פגשתי את העוצמה השקטה של לובביץ', את השקט שמנהל באמת את חיי השליח והשליחה. הסטתי עיניים מהמרכז והרועש וראיתי את הפשוט והשקט, ראיתי את היופי המדהים בשלוחים שעושים עבודה בשקט בשקט כל אחד בפינה הפרטית שלו בעולם.
בערב המרכזי החותם את ארבעת ימי כינוס השלוחים ישבתי בשולחן עם אנשים שאיני מכיר, כולם חבדניקים שגרים אי שם על פני הגלובוס, היה שם יוסי שעושה את זה כבר 40 שנה, היו שם אלי ומנדי שעושים את זה חמש שנים, היום גם צעירים שרק יצאו לפני שנה ועוד אחד או שנים בגיל שמתחילים לחתן ילדים, כמוני. הבטתי בהם, הקשבתי להם ובתוכי שמחה פנימית שקטה על שאני חלק מהם, הודיה כנה מלאה את ליבי על שזכיתי לשבת איתם אל שולחן אחד, עם יעד אחד ומשימה אחת שאותה הגדיר נתן, בנו היתום של אלי שלנגר שנרצח בבונדיי בחנוכה שעבר: להמשיך לחפור בארות בלבבות עד שייצאו המים החיים שיש לכל אחד בקרבו.
שבת שלום, הרב זלמן וישצקי
מוקדש לעילוי נשמת הרב אלי שלנגר הי"ד
