אתם מוגנים?
נגיד מפני העלבה? אולי קנאה ותחרות? אתם מוגנים מפני ׳מה יגידו׳?
רגע, אני מסביר.
יש הגנה חיצונית ויש הגנה פנימית.
הגנה חיצונית זה אדם שמוגן על ידי כוח חיצוני ממנו שמגן עליו – מפגיעה והעלבה. נגיד, אבא שדואג שילדים לא יפגעו רגשית בבנו, או בעל שמרים טלפון לשכנה שפגעה באשתו, או רב שמגן על בן קהילתו בכך שאומר לאחרים להתנהג יפה. מפני קנאה ותחרות – יהיה זה כוח חיצוני שימנע את התחרות מלהתקיים. מפני ׳מה יגידו׳ – ימצא מישהו שישתיק את מי שמדבר.
הגנה פנימית זה אדם שיש בו ענווה ו׳ביטול׳, עד שמשהו בתוכו נעשה שלם, שליו, בטוח ושקט. וכשעולבים בו או מתחרים איתו, גם אם מדברים עליו – זה כואב לו אבל לא מנהל אותו, זה קולע בו אבל לא מצליח לפגוע בו. הקנאה שלו הופכת מכזו שמוציאה את האדם מן העולם לקנאת סופרים שמרבה חכמה.
לא קל, ולא פשוט, אבל אפשרי במידה רבה, וכנראה שרק על ידי שעוברים כמה דברים בחיים.
אברהם היה בכבשן האש. בפרשת השבוע שעבר ׳לך לך׳ מביא רש״י את המדרש שמספר שנמרוד השליך את אברהם לכבשן האש כששמע מתרח שאברהם ניתץ לו את האמונות והפסלים. אברהם כמובן ניצל ויצא בלי כוויה.
אבל לא רק זה. הוא לא רק ניצל – אברהם יצא אדם אחר מכבשן האש.
אברהם עבר תהליך של צריפה וזיקוק, טיהור וזיכוך.
יש דברים שנשרפים באש ויש דברים שהאש מזקקת אותם. חומר גלם של זהב או כסף – האש צורפת אותו, מפרידה ממנו את הסיגים ובכך מזקקת ומזככת אותו. צורף הוא זה שבעזרת כבשן של אש מעביר את חומר הגלם תהליך של זיקוק וזיכוך.
על דברי ה׳ לאברהם ׳אנוכי מגן לך׳ מביא המדרש את הפסוק שמופיע פעמיים בתנ״ך: ״האל תמים דרכו, אמרת ה׳ צרופה, מגן הוא לכל החוסים בו״, ודורש: האל תמים דרכו – זה אברהם, שנאמר ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״. אמרת ה׳ צרופה – שצרפו הקב״ה בכבשן האש. מגן הוא לכל החוסים בו – ״אל תירא אברם, אנכי מגן לך״.
להבנתי, ההגנה שאברהם קיבל בכבשן האש היא הנקיון של האגו והחשיבות העצמית, ושאר כל תכונות הנפש שנפגעות, נלחצות ונחרדות כל אימת שיש מישהו אחר בסביבה שקצת מאיים על החשיבות העצמית של האדם. אם תרצו, נקרא לזה הפרדת הסיגים של הנפש.
ראיתי באתר ספריא שהתרגום באנגלית שנבחר למילים ׳שצרפו הקב״ה בכבשן האש׳ הוא: Hashem refined him in the fiery furnace.
אנגלית היא לא שפת האם שלי, אבל המילה refined הזכירה לי מיד את מערכות הזיקוק שאני מכיר ממפעל שמן שאני מבקר בו לשם כשרות, וזה הרגע בו הבנתי את ה׳צרופה׳ של המדרש – אברהם עבר זיקוק וזיכוך. כי כשאדם עובר כבשן אש מכל סוג שהוא, הדבר הראשון שקורה זה שהוא נעשה יותר כן עם עצמו, פחות חשיבות עצמית, פחות גאווה ויותר ביטול וענווה. ואז, אולי רק אז, הוא זוכה להגנה פנימית אמיתית.
אמור מעתה: אל תירא אברם, כי העברתי אותך בכבשן האש, ובזאת אנכי מגן לך.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי